האם אנשי קבע חולים מקופחים בהשוואה לחיילי סדיר בעקבות חוק גורן?

בעודכם עוקבים אחר הדיווחים היומיים על אודות המערכה הממושכת, עליכם להכיר בכך שמעגלי הנפגעים של מלחמת "חרבות ברזל" התרחבו הרבה מעבר למניין החללים והפצועים בקרב. המציאות בשטח מלמדת כי השירות המבצעי האינטנסיבי, שנמשך כבר למעלה משנה, גובה מחיר בריאותי כבד המתבטא בהתפרצות מחלות קשות בקרב הלוחמים והתומכים.

פער משפטי מטריד

מצב זה חושף פער משפטי מטריד: בעוד שפציעות רסיסים או ירי זוכות להכרה מיידית, הרי שחיילים רבים שחלו במחלות כרוניות או נפשיות במהלך שירותם נתקלים בחומות בירוקרטיות. אתם תגלו כי המדיניות הנוכחית יוצרת אבחנה כואבת בין משרתי הסדיר לבין אנשי הקבע, השוטרים והסוהרים, אשר מוצאים עצמם נאבקים על זכויותיהם כנפגעי עבודה מול המוסד לביטוח לאומי, במקום לקבל את המעטפת הראויה להם מאגף השיקום.

השפעת תיקון 29 (חוק גורן) משנת 2017

כאשר אתם נדרשים להבין את עומק השינוי הדרמטי שהתרחש במעמדם המשפטי של משרתי הקבע, עליכם לחזור לשנת 2017. באותה שנה עבר בכנסת תיקון חוק הנכים, הידוע כתיקון 29 או "חוק גורן". תיקון זה לא היה רק מהלך בירוקרטי יבש, אלא שינוי תפיסתי עמוק ששינה את כללי המשחק עבור אלו שבחרו להקדיש את חייהם לביטחון המדינה. החוק קבע למעשה הפרדה חסרת תקדים: הוא הוציא מתחולת חוק הנכים את כל אנשי הקבע, השוטרים, הסוהרים ואנשי שירותי הביטחון בכל הנוגע למחלות שפרצו במהלך שירותם, למעט רשימה מצומצמת וקשיחה ביותר.

מחלות תחת חסות החוק

עליכם לדעת כי מאז התיקון, המדינה מכירה בזכאותם של אנשי קבע לטיפול ופיצוי דרך אגף השיקום רק במקרה של שלוש קטגוריות ספציפיות של מחלות:

• זיהום דם שנגרם כתוצאה מחשיפה בתנאי שטח
• ליקויי שמיעה
• פגיעות כתוצאה מקרינה מייננת או בלתי מייננת

כל מחלה אחרת – החל ממחלות אוטואימוניות, דרך סוכרת ועד לאפילפסיה – אינה מקנה עוד את הזכות האוטומטית לעמוד בפני הוועדות הרפואיות של משרד הביטחון. משמעות הדבר היא שמבחינה חוקית, צה"ל הפסיק להיות גוף הנושא באחריות כוללת לבריאות משרתיו ארוכי הטווח, והפך, הלכה למעשה, ל"מקום עבודה" סטנדרטי בעיני החוק.

פער בין חייל סדיר למפקדו בקבע

כדי להמחיש לכם את חוסר הסבירות, הבה נבחן תרחיש שכיח בימים אלו של לחימה בעזה או בלבנון. דמיינו חייל בשירות סדיר ומפקדו, איש קבע צעיר בן 22, הלוקחים חלק באותה פעילות מבצעית אינטנסיבית. שניהם נחשפים למחסור חמור בשינה, ללחץ נפשי קיצוני ולתנאי שטח קשים, וכתוצאה מכך מתפרצת אצל שניהם מחלת האפילפסיה. בעוד שהחייל בסדיר יופנה לאגף השיקום ויזכה להכרה (גם אם לאחר מאבק), המפקד שלו ייאלץ לפנות למוסד לביטוח לאומי.

האם המדינה מתעלמת מהשלכות הלחץ והשחיקה?

החוק הנוכחי יוצר עיוות קשה במיוחד במקרים של מחלות כמו סוכרת. אתם עשויים לחשוב שמחלה כזו, שיכולה להוביל לקטיעות איברים או לפגיעה בראייה, תזכה ליחס מיוחד. אולם המציאות היא שגם חייל סדיר נדרש לעבור "עשרת מדורי גיהנום" כדי להוכיח שטריגר קיצוני, כמו נפילת פצמ"ר סמוך אליו, הוא שהוביל להתפרצות המחלה. עבור איש הקבע, הדלת הזו סגורה כמעט לחלוטין במסגרת הצבאית.

פגיעות נפשיות (PTSD) ומחלות שקופות

בבואכם לבחון את השלכות המלחמה, עליכם להבחין בין פגיעות פיזיות גלויות לעין לבין "המחלות השקופות" – אותן פגיעות נפשיות ופיזיולוגיות שמתעוררות בעקבות מראות קשים, לחץ מתמשך וטלטלות רגשיות עזות. במציאות של מלחמת "חרבות ברזל", שבה שוטרים, לוחמים ואנשי זיהוי גופות נחשפו למראות זוועה שאין הדעת סובלת, שאלת ההכרה המשפטית הופכת לקריטית עבור עתידם ושיקומם.

הבדל בין טריגר נקודתי לתסמונת פוסט-טראומטית

עליכם לדעת כי המשפט הצבאי והמנהלי עורך הבחנה ברורה בין שני מסלולים עיקריים. מחד, קיימת תסמונת הפוסט-טראומה (PTSD), המוכרת כפגיעה נפשית ישירה כתוצאה מאירוע טראומטי. מאידך, קיימות מחלות פיזיות שמתפרצות כתוצאה ממתקפה על המערכת החיסונית או העצבית עקב לחץ (Stress Related), כמו סוכרת או פסוריאזיס. בעוד שהוכחת מחלה פיזית כתוצאה מלחץ דורשת הצבעה על טריגר חיצוני קיצוני ויוצא דופן בזמן השירות, הרי שבכל הנוגע לפוסט-טראומה, המערכת מגלה גמישות מסוימת בנוגע לציר הזמן.

האם קיימת התיישנות על הגשת בקשה להכרה בפוסט-טראומה?

נקודה חשובה שראוי שתכירו היא שעל תסמונת פוסט-טראומטית אין התיישנות. אתם עשויים לפגוש לוחמים שנחשפו לאירועים קשים לפני עשור או שניים, ורק כעת, בעקבות אירועי השבעה באוקטובר או הלחימה הנוכחית, הטראומה התפרצה במלוא עוזן. במקרים אלו, החוק מאפשר לפנות בבקשה להכרה גם שנים רבות לאחר השירות הפעיל שבו אירע הטריגר. עם זאת, אל לכם לטעות – נטל ההוכחה נותר מורכב, ועליכם לבסס קשר סיבתי מובהק בין האירוע ההיסטורי לבין המצב הנפשי הנוכחי.

שינוי נטל ההוכחה בין זירות הלחימה השונות

כאשר אתם משווים בין הלוחמים הנמצאים כיום בחזית עזה ולבנון לבין אלו המשרתים בגזרות אחרות, כגון יהודה ושומרון או בעורף, אתם תגלו הבדל משמעותי בנטל ההוכחה המוטל עליהם. עבור הלוחמים בלב המערכה ב"חרבות ברזל", הקשר הסיבתי בין השירות לבין הפגיעה הנפשית נתפס כמעט כמובן מאליו נוכח עצימות הלחימה. לעומת זאת, חיילים שחוו אירועים קשים בשטחי איו"ש או במקומות אחרים נדרשים להציג ראיות מוצקות יותר.

שאלות ותשובות נפוצות

על הכותב

מולי ארי

מולי ארי הוא עורך ומייסד מגזין "מחוץ לפרוטוקול" — מגזין משפטי דיגיטלי המוקדש להנגשת עולם המשפט לציבור הרחב. בוגר בית ספר לתקשורת, מתמחה בסיקור דיני משפחה, פלילי, נדל"ן ונזיקין. מגזין מחוץ לפרוטוקול מאגד מאמרים, ראיונות, סרטונים ופודקאסטים בתחום המשפטי הישראלי.

כל המאמרים של מולי ארי →