האם הגבלת שכר טרחה לנכי צהל תפגע בייצוג המשפטי שלהם?

בוודאי עקבתם אחר הדיווחים מהמשכן, שם אושרה לאחרונה בקריאה טרומית הצעת חוק "הנכים תמלוגים ושיקום". על פניו, אתם עשויים להתרשם כי מדובר ביוזמה מבורכת שנועדה להקל על נטל התשלומים של מי שהקריבו את גופם למען המדינה. ההצעה מבקשת לקבוע תקרה מחייבת לשכר הטרחה שגובים עורכי הדין בתיקי נכים, מתוך מטרה מוצהרת למנוע ניצול. אולם, חשוב שתכירו כי ההשלכות של הצעת חוק זו אינן מוגבלות רק לנכי צה"ל; היא חלה על כלל הנכים ונפגעי פעולות האיבה בישראל. בעוד הציבור עשוי לראות בכך בשורה כלכלית, מומחים משפטיים מזהירים כי המציאות מאחורי הכותרות הרומנטיות מורכבת בהרבה ועלולה לשנות את פני הייצוג המשפטי המוכר לכם.

מדוע ההצעה מוגדרת כ"דרקונית" וכיצד היא עלולה להותיר נכים ללא ייצוג?

כאשר אתם בוחנים לעומק את פרטי הצעת החוק, מתגלה תמונה המדאיגה את קהילת המשפטנים המייצגת נכים בישראל. עו"ד אנת גינסבורג, יושבת ראש ועדת נכי צה"ל בלשכת עורכי הדין, אינה מהססת להגדיר את ההצעה כ"דרקונית" בלשון המעטה. הסיבה לכך נעוצה בעובדה ששכר הטרחה המוצע בחוק נקבע ברמה כה נמוכה, עד שהוא מוגדר כשכר אפסי שאינו מאפשר קיום משרד עורכי דין מקצועי. אתם חייבים להבין כי ייצוג משפטי בתיקים מסוג זה דורש משאבים כבירים, התמחות ספציפית וליווי לאורך שנים, והפחתה דרסטית של התמורה עלולה להוביל למצב שבו עורכי דין פשוט יחדלו לייצג נכי צה"ל ונפגעי איבה.

האם קיים כשל שוק המצדיק התערבות כה חריפה?

אחד הטיעונים המרכזיים המוצגים בפניכם לטובת החוק הוא קיומו של "כשל שוק", כביכול, בתחום הייצוג המשפטי. אולם, המציאות בשטח מלמדת אחרת. כבר בשנת 2019 פרסמה לשכת עורכי הדין הנחיה ברורה ומחייבת האוסרת על גביית שכר טרחה המבוסס על אחוזים מקצבאות הנכים לכל ימי חייהם. בניגוד לתביעות נזיקין רגילות שבהן נהוג לגבות אחוז מסוים מהפיצוי החד-פעמי, בתיקי נכי צה"ל קיים ריסון פנימי משמעותי. השוק מתנהל בצורה תחרותית ושקופה; אתם בוודאי יודעים כי הורים ונכים מבצעים השוואות בין משרדים שונים, והמחירים נותרים בגדר הסביר בשל התחרות החופשית והמחויבות המקצועית.

מה המשמעות של העדר ייצוג עבור הנכה הבודד?

החשש הגדול ביותר הוא שבסופו של יום, הנכים ייוותרו ללא הגנה. מלאכת הייצוג של נכי צה"ל נחשבת בעיני רבים בקהילת עורכי הדין כ"עבודת קודש", ורבים מהם אף מייצגים נכים בשיטת "פרו בונו" (ללא עלות) במקרים מורכבים. כאשר המחוקק מבקש להגביל את השכר באופן שאינו כלכלי, הוא למעשה דוחק את המומחים החוצה מהתחום. עליכם לשאול את עצמכם: מי יעמוד לצדו של לוחם פצוע שנאבק לשקם את חייו מול המערכת הבירוקרטית הסבוכה של אגף השיקום, אם לא עורך דין מקצועי שמתפרנס מעבודתו בכבוד?

האם החוק יחזק או יחליש את מעמד הנכים?

למרות הכוונות הרומנטיות לכאורה להקל על הנכים, התוצאה המסתמנת היא הפוכה. ללא ליווי משפטי צמוד, הנכים עלולים למצוא את עצמם חסרי אונים אל מול הוועדות הרפואיות וגופי המדינה. עורכי הדין טוענים כי לא קיבלו תלונות קונקרטיות על גביית יתר, וכי שיתוף הפעולה עם ארגון נכי צה"ל הוא הדוק ורציף. לכן, אתם עשויים לגלות כי במקום להגן על חלשים, החוק יגרום לנכים ליפול לידיהן של "חברות למיצוי זכויות" שאינן כפופות לכללי האתיקה המחמירים של לשכת עורכי הדין, או פשוט לוותר על זכויותיהם מחוסר ידע והכוונה. ההצעה הזו, במידה ותעבור במתכונתה הנוכחית, עלולה להתברר כאסון חברתי במסווה של עזרה כלכלית.

האם הביקורת הקשה על אגף השיקום היא המניע האמיתי מאחורי החוק?

בעודכם בוחנים את הדינמיקה שבין לשכת עורכי הדין למשרד הביטחון, אינכם יכולים להתעלם מהעיתוי שבו מוגשת הצעת החוק. בשנים האחרונות ספג אגף השיקום ביקורת קטלנית וחסרת תקדים על תפקודו. דוחות מבקר המדינה מהשנים 2012, 2014 ו-2019, ואף דוח עדכני מינואר 2014 של יחידת המחקר של הכנסת, הצביעו על כשלים עמוקים בטיפול בנכים. אתם בוודאי נחשפתם לטענות על סחבת בלתי נגמרת, יחס לקוי מצד רופאים בוועדות הרפואיות והתנהלות בירוקרטית קשיחה שפגעה קשות בשיקום הלוחמים. גם האלוף במיל' אייל בן ראובן מתח ביקורת חריפה על התנהלות האגף, מה שמעלה את התהייה: האם החוק הנוכחי הוא ניסיון אמיתי לסייע לנכים, או שמא מדובר בהסטת אש מהכשלים המערכתיים של אגף השיקום עצמו?

האם טענות "המרדף אחרי אמבולנסים" מבוססות על עובדות?

במהלך העימות סביב החוק, השמיע ראש אגף השיקום אמירות קשות כלפי עורכי הדין, תוך שימוש בביטוי "רודפי אמבולנסים" (Ambulance Chasers) וטען כי אלו משדלים נכים בבתי חולים. אתם ודאי תזדעזעו לגלות כי למרות ההאשמות החמורות, כאשר התבקש האגף לספק תלונה אחת קונקרטית או שם של עורך דין שפעל כך – לא הועבר כל מידע כזה ללשכת עורכי הדין. נציגי הלשכה מדגישים כי הייצוג המשפטי נעשה בחרדת קודש וכי הם אלו שעומדים כחיץ אחרון בין הנכה לבין המערכת האטומה, במיוחד כאשר מדובר על ייצוג נכי צהל ונפגעי איבה הדורש רגישות ומקצועיות יוצאת דופן.

כיצד נוצר חוסר איזון משווע בין הנכה למדינה?

נקודה קריטית שחשוב שתכירו היא חוסר השוויון המובנה במאבק המשפטי. בעוד המדינה מבקשת להגביל את שכר הטרחה של עורכי הדין המייצגים את הנכים לרמה שלדבריהם אינה מאפשרת פעילות כלכלית, אגף השיקום עצמו אינו נותר חסר הגנה. האגף מיוצג על ידי עורכי דין במיקור חוץ, הממומנים ישירות מכספי המיסים שלכם, ונהנה גם מליווי של פרקליטות המדינה. המצב שנוצר הוא אבסורדי: המדינה משלמת סכומי עתק למייצגיה נגד הנכים, ובמקביל פועלת לקצץ את כנפיהם של עורכי הדין הפרטיים המנסים להשיג עבור אותם נכים את זכויותיהם הבסיסיות.

האם הפתרון המוצע יוביל להפקרת הנכים בשדה הקרב המשפטי?

עליכם לשאול את עצמכם מה יקרה ביום שאחרי אישור החוק. אם עורכי הדין המומחים ייאלצו לעזוב את התחום בשל שכר טרחה אפסי, הנכים יישארו לבדם מול המערכת המשומנת של אגף השיקום והפרקליטות. במקום לשפר את הטיפול בוועדות הרפואיות ולקצר את הסחבת – כפ

שאלות ותשובות נפוצות

על הכותב

מולי ארי

מולי ארי הוא עורך ומייסד מגזין "מחוץ לפרוטוקול" — מגזין משפטי דיגיטלי המוקדש להנגשת עולם המשפט לציבור הרחב. בוגר בית ספר לתקשורת, מתמחה בסיקור דיני משפחה, פלילי, נדל"ן ונזיקין. מגזין מחוץ לפרוטוקול מאגד מאמרים, ראיונות, סרטונים ופודקאסטים בתחום המשפטי הישראלי.

כל המאמרים של מולי ארי →