November 9, 2025
November 9, 2025
שנת 2023 מאופיינת בעלייה מדאיגה במספר תאונות הדרכים וההרוגים בישראל, כאשר עד כה דווח על 1,500 נפגעים ו-230 הרוגים. מגמה זו לא רק מדגישה את הצורך הדחוף לפעולה, אלא גם מציגה הזדמנות לבחון אמצעים משפטיים שיכולים לסייע במאבק במגפה זו. מאמר זה שואף לספק ניתוח מקיף של פתרונות שונים לצמצום הקטל בכבישי ישראל, לרבות שיפור התחבורה הציבורית, הגברת החינוך והמודעות, הטלת עונשים מחמירים יותר וטיפול בבעיה הגוברת של השימוש בטלפון הסלולרי בזמן נהיגה.
מצב הבטיחות בדרכים בישראל
מצב הבטיחות בדרכים בישראל מדאיג, שכן שנת 2023 מסתמנת כאחת השנים המסוכנות ביותר עבור הנהגים הישראלים. על פי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מאז תחילת השנה נהרגו 230 בני אדם ונפצעו 1,500 בתאונות דרכים בישראל. מדובר בעלייה משמעותית בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד, אז נהרגו 204 בני אדם. אם מגמה זו תימשך, ישראל עלולה לחוות את השנה ה-11 ברציפות שבה נהרגו למעלה מ-300 בני אדם בתאונות דרכים.
המספר הגדל של תאונות הדרכים וההרוגים בישראל מדגיש את החשיבות שבזיהוי ויישום פתרונות משפטיים יעילים לטיפול בסוגיה בוערת זו. לשם כך, אנשי מקצוע ומומחים משפטיים דנים בגישות שונות לשיפור הבטיחות בדרכים במדינה, לרבות שיפור מערכות התחבורה הציבורית, קידום החינוך והמודעות, החמרת הענישה לעברייני תנועה ושימוש בטכנולוגיה לצמצום השימוש בטלפון הסלולרי בזמן נהיגה.
שיפור התחבורה הציבורית מומחים משפטיים רבים מסכימים כי עידוד השימוש בתחבורה ציבורית על בסיס רחב עשוי לתרום לירידה במספר תאונות הדרכים וההרוגים בהן. מערכת תחבורה ציבורית יעילה יותר פירושה פחות כלי רכב על הכביש, וכתוצאה מכך סיכון נמוך יותר לתאונות. עם זאת, המצב הנוכחי של התחבורה הציבורית בישראל רחוק מלהיות יעיל, ואינו מספק פתרון מספק לאלו ששוקלים להשאיר את מכוניותיהם בבית.
עו"ד שי פרטוש, המתמחה בהתחדשות עירונית, מציין כי מדינת ישראל מעודדת פרויקטים של התחדשות עירונית, שיכולים לכלול שינויים בתשתיות כגון שיפור מערכות התחבורה הציבורית. הוא מסביר שבאמצעות תכנון נכון והקצאת תקציב גדול יותר, הרשויות יכולות לפתח תשתיות תחבורה טובות יותר בפרויקטים של התחדשות עירונית.
כדי שהתחבורה הציבורית תהיה בשימוש נרחב יותר, יש לשפר אותה ולסנכרן אותה עם אמצעי תחבורה אחרים. עו"ד לינוי אולניק מדגישה את חוסר התיאום בין לוחות הזמנים של האוטובוסים, הרכבות ומערכות הרכבת הקלה, מה שהופך את השימוש בתחבורה הציבורית ללא נוח עבור אנשים רבים. היא מציעה כי סנכרון לוחות זמנים אלו ויצירת חוויית תחבורה חלקה יותר יעודדו יותר אנשים לבחור בתחבורה ציבורית על פני רכבים פרטיים.
עו"ד יפעת בן אבי בראון סבורה שהמפתח להפיכת התחבורה הציבורית למושכת יותר טמון בשיווק שלה. היא טוענת שאם יציגו את התחבורה הציבורית כאופציה אטרקטיבית, נוחה ומודרנית, יותר אנשים יטו להשתמש בה. לשם כך נדרש מאמץ מרוכז לשינוי התפיסה הציבורית ולקידום היתרונות שבשימוש בתחבורה ציבורית.
חינוך ומודעות לצד שיפור התחבורה הציבורית, מומחים משפטיים מדגישים גם את החשיבות של חינוך בקידום הבטיחות בדרכים. עו"ד שי פרטוש מציין שבאירופה הרכבות אולי ישנות, אבל השימוש בהן נפוץ בזכות חינוך יעיל וקמפיינים להעלאת המודעות. הוא מציע שאם הישראלים יכירו ביתרונות השימוש בתחבורה הציבורית, כמו זמני נסיעה מהירים יותר וצמצום עומסי התנועה, הם עשויים לבחור יותר בתחבורה ציבורית על פני רכבים פרטיים.
עו"ד לינוי אולניק מוסיפה כי היעדר אחריות וסנקציות על ספקי תחבורה ציבורית תורם גם למצב העניינים הנוכחי. אנשים צריכים להיות מסוגלים לסמוך על אוטובוסים ורכבות שיגיעו בזמן וייקחו אותם ליעדיהם ביעילות. כאשר אין השלכות לספקי תחבורה ציבורית שאינם מקיימים את הבטחותיהם, הציבור מאבד אמון במערכת.
החמרת העונשים לעברייני תנועה
אחד הגורמים המרכזיים התורמים לתאונות הדרכים הוא היעדר ענישה מחמירה לעברייני תנועה. עו"ד ענת גינזבורג, מומחית בדיני נזיקין ותאונות דרכים, טוענת כי העונשים הנוכחיים על גרימת תאונות דרכים קטלניות אינם מספיקים. היא מציינת כי העונש המקסימלי הקבוע בחוק על הריגת אדם אחר בתאונת דרכים הוא שלוש שנות מאסר, אך רוב העבריינים מקבלים עונשים קלים בהרבה. גינזבורג סבורה שעונשים מחמירים יותר ישמשו כגורם מרתיע ויגרמו לנהגים לחשוב פעמיים לפני שיעסקו בהתנהגות פזיזה בכביש.
הרב והתובע אלעד זמיר מכיר בכך שלא ניתן לפתור את כל בעיות הבטיחות בדרכים באמצעות ענישה בלבד. עם זאת, עו"ד ענת גינזבורג סבורה שאם העונשים יהיו חמורים יותר וישמשו כגורם מרתיע, הם יכולים להיות כלי יעיל לצמצום תאונות הדרכים.
טיפול בשימוש בטלפון סלולרי בזמן נהיגה שימוש בטלפון סלולרי בזמן נהיגה הוא גורם מרכזי נוסף לתאונות דרכים. אנשי מקצוע משפטיים דנו בפתרונות שונים לבעיה זו, לרבות יצירת טכנולוגיה לחסימת אותות בתאי הנהג כדי למנוע מנהגים להשתמש בטלפונים שלהם בזמן נהיגה. עם זאת, רעיון זה נתקל בדאגות לגבי ההשלכות האפשריות של טכנולוגיה כזו, כגון אי היכולת לבצע שיחות חירום במקרה של תאונה.
עו"ד אריק שלו טוען שקיימים פתרונות טכנולוגיים טובים יותר שיכולים לסייע במניעת השימוש בטלפון סלולרי בזמן נהיגה מבלי להיזקק לטכנולוגיית חסימת אותות. הוא מציין שקיימות מערכות חדשניות בשימוש באירופה אשר מונעות מנהגים להשתמש בטלפונים שלהם לאחר שהם מתחילים לנהוג. פתרונות אלה פולשניים פחות ועדיין יכולים להשיג את התוצאה הרצויה של הפחתת הסחות הדעת הנגרמות משימוש בטלפון סלולרי בכביש.
העלייה המדאיגה במספר תאונות הדרכים וההרוגים בישראל בשנת 2023 מחייבת נקיטת פעולה משפטית דחופה על מנת להילחם במגפה זו. שילוב של פתרונות, הכוללים שיפור התחבורה הציבורית, קידום החינוך והמודעות, הטלת עונשים מחמירים יותר וטיפול בשימוש בטלפון סלולרי בזמן נהיגה, יכולים לסייע בהפיכת הכבישים בישראל לבטוחים יותר עבור כל המשתמשים.
חיוני שאנשי מקצוע משפטיים, קובעי מדיניות והציבור יקיימו דיונים מתמשכים וינקטו בפעולה החלטית על מנת לטפל בסוגיה הדוחקת של בטיחות בדרכים בישראל. בעבודה משותפת, נוכל ליצור סביבה בטוחה יותר לכל משתמשי הדרך ולצמצם את אובדן החיים הטרגי הנגרם עקב תאונות דרכים.
פסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בקריית גת עורר תשומת לב ציבורית רחבה, לאחר שהשופט עידו כפכפי הורה על מתן הפטר מחובות בסך כ־800 אלף שקל לאזרח ותיק בן 73. ההחלטה אינה עוד חוליה שגרתית בשרשרת פסקי דין בחדלות פירעון, אלא קריאת כיוון משפטית וחברתית: לא ניתן להתעלם מגילו ומנסיבות חייו של חייב שממשיך לעבוד למחייתו במקום ליהנות מהפנסיה.
עורכת הדין יפעת בן אבי, מומחית לייצוג חייבים ושיקום כלכלי, מסבירה כי מדובר בהחלטה בעלת השלכות רוחב – גם אם אינה יוצרת תקדים מחייב לכל מקרה דומה.
העיקרון הבסיסי בחוק חדלות פירעון הוא איזון: מחד, להגן על זכויות הנושים; מאידך, לאפשר לחייב תם לב הזדמנות אמיתית לשיקום כלכלי. השופט כפכפי לא סטה מהחוק, אלא פירש אותו באופן רחב תוך שימת דגש על נסיבותיו האישיות של החייב.
עו”ד בן אבי מדגישה: “לא כל אדם מבוגר שמצטברים נגדו חובות זכאי אוטומטית להפטר. בית המשפט בוחן כל מקרה לגופו. אולם, כשמדובר באדם בן 73 שעדיין עובד כדי להתקיים, ברור כי כושר ההשתכרות שלו מוגבל מאוד. אי־אפשר להטיל עליו עוד עול של החזרי חוב שימשכו שנים.”
ההחלטה מציבה את הגיל והיכולת הפיזית־כלכלית של החייב כמרכיב משפטי מרכזי. בעוד שחייב צעיר יכול, בתיאוריה, לנסות ולשלם את חובותיו לאורך זמן, אדם בן 73 שנאלץ להמשיך ולעבוד משדר מצוקה קיומית של ממש.
בית המשפט קבע כי גם אם קיימת יתרה חודשית קטנה שתיאורטית ניתן לנכות ממנה לטובת הנושים, הדבר אינו סביר. החייב זכאי לחיות בכבוד, ולא להפוך את שנות זקנתו לעוד מסלול ריצה מול בנקים וחברות אשראי.
עוד נקודה בולטת בפסק הדין היא יחסו של בית המשפט לכשלים פרוצדורליים. במהלך ההליך, החייב לא הגיש דוחות במועד ונכשל לעיתים בעמידה בדרישות הבירוקרטיות. במקרים אחרים, מצב כזה היה מביא לביטול ההליך. כאן, השופט בחר בגישה גמישה: המהות קודמת לטפסים.
עו”ד בן אבי מסבירה כי קשישים רבים מתקשים בהתמודדות עם הבירוקרטיה: “טפסים, דוחות, קבלות – אלו משימות מורכבות לאדם צעיר ובריא, קל וחומר למבוגר עם קשיי שפה, בעיות בריאותיות או ירידה קוגניטיבית.”
המסר הוא שבתי המשפט נכונים להתחשב במציאות האנושית ולא להחמיר יתר על המידה עם אוכלוסיות מוחלשות.
אין להתעלם מהעובדה שהנושים – הבנקים, חברות האשראי ולעיתים גם אנשים פרטיים – לא יראו את כספם. זהו המחיר של מתן הפטר. אולם עו”ד בן אבי מזכירה כי המערכת אינה מעניקה “הנחות” סתם כך: “ההפטר נועד למקרים בהם החייב באמת אינו יכול לשלם. כאן לא מדובר באדם שמבקש לנצל פרצות, אלא במבוגר שנאבק על הישרדותו הכלכלית. במצבים כאלה, טובת החייב גוברת על השבת מלוא החוב.”
פסק הדין מדגים כיצד חדלות פירעון אינה רק תחום כלכלי־משפטי יבש, אלא כלי חברתי ממדרגה ראשונה. החברה בוחנת את עצמה דרך האופן שבו היא מתייחסת לחלשים שבה. במקרה זה – קשיש שממשיך לעבוד במקום לנוח מזקנתו.
עו”ד בן אבי מסכמת: “המערכת המשפטית מבקשת להבטיח כי חייבים מבוגרים לא ידרדרו לעוני מחפיר בשל חובות שאין להם סיכוי לפרוע. לצד ההגנה על הנושים, יש הכרה בכך שלחייבים מגיעה זכות בסיסית לחיות בכבוד, גם אם לא יצליחו להחזיר כל שקל.”
פסק הדין בקריית גת מהווה תזכורת לכך שחוק חדלות פירעון אינו רק מכשיר לגביית כספים, אלא גם מנגנון של חמלה ושיקום. הוא מחדד את הצורך במערכת משפטית גמישה, המתייחסת לאנשים ולא רק לספרות.
בין אם ייווצר כאן גל של בקשות הפטר מצד אזרחים ותיקים ובין אם לאו, ההכרעה שולחת מסר ברור: שלטון החוק יודע לשלב גם צדק אנושי.
העידן הדיגיטלי יצר נכסים חדשים, בלתי מוחשיים, שערכם הכלכלי עשוי לעלות על נדל”ן מניב או על מניות בחברות ציבוריות. אחד המקרים הבולטים לאחרונה – הסכסוך סביב עמוד האינסטגרם הפופולרי “פוש” – מדגים עד כמה קשה להגדיר, להעריך ולנהל נכסים כאלה.
במרכז הפרשה עמדו חברת “ישראל בידור” ומייסד העמוד, שהצליח להפוך את “פוש” למותג מוביל ברשתות החברתיות. מה שהתחיל כהסכם מכירה פשוט, הסתיים בגישור מתיש והציף שאלות יסוד על גבולות הקניין הדיגיטלי ועל תפקידו הקריטי של הסכם משפטי מנוסח היטב.
בשלב הראשון, נראה היה שהעסקה סגורה וברורה: “ישראל בידור” רכשה את הבעלות על העמוד, והמייסד נותר לשמש כעורך התוכן. אלא שכבר בחודשים הראשונים לאחר הרכישה התגלעו מחלוקות עמוקות.
החברה טענה כי העורך מנצל את הפלטפורמה כדי לקדם אג’נדה פוליטית המזוהה עם מפלגת עוצמה יהודית; מנגד, העורך האשים את “ישראל בידור” בניסיון להפוך את “פוש” לכלי תעמולה המזוהה עם הליכוד. מעבר לשאלת התוכן, החלו לצוף גם חילוקי דעות בנוגע לבעלות האמיתית על הערך שנצבר בעמוד.
המייסד טען כי בלעדיו, כל ערכו של העמוד ייעלם. מבחינתו, המותג “פוש” אינו אלא הרחבה של אישיותו, כישוריו וכתיבתו. החברה, לעומת זאת, ראתה בנכס דיגיטלי לכל דבר – מותג שניתן למכור, לרכוש, לנהל ולמנף, ללא קשר לזהות העורך.
כאן צף הקושי המשפטי־כלכלי המרכזי: הערכת שווי. בעוד ש”ישראל בידור” העריכה את שוויו של “פוש” בכ־10 מיליון שקלים, המייסד העריך אותו בסכום של 350 אלף שקלים בלבד – מתוך תפיסה שהנכס כמעט חסר ערך ללא נוכחותו הפעילה.
הפערים הללו הדגישו את ההבדל בין נכסים מוחשיים לנכסים דיגיטליים: בעוד שדירה ברמת גן או מניה בבורסה נסחרות בשוק עם שווי קונצנזואלי, ערכו של עמוד אינסטגרם תלוי לחלוטין באמון הקהל, בכישורי ניהול התוכן ובמדיניות הפלטפורמה, שאינה בשליטת הצדדים.
כדי להיחלץ מהמבוי הסתום, פנו הצדדים למנגנון יישוב סכסוכים עסקי המכונה
זהו מנגנון שמאלץ שקיפות וכנות: מי שקובע מחיר גבוה מדי עלול למצוא את עצמו נאלץ למכור את חלקו; מי שנוקב במחיר נמוך מדי עלול לאבד שליטה על הנכס במחיר מגוחך.
בסופו של תהליך גישור, הוסכם על פשרה שקבעה את שוויו של “פוש” בטווח שבין חמישה לשבעה מיליון שקלים. בכך הסתיים הקרב המשפטי – אך הדיון הרחב יותר רק התחיל.
הפרשה מדגישה את ייחודיותם של נכסים דיגיטליים. הם אינם נרשמים בלשכת רישום המקרקעין, אינם מוחזקים בחשבון בנק, ואינם כפופים לחוקי בעלות מסורתיים. למעשה, הם תלויים בחסדי פלטפורמות כמו אינסטגרם או פייסבוק, שיכולות לשנות מדיניות, לחסום או למחוק חשבונות בלחיצת כפתור.
עו”ד המתמחים בתחום מסבירים כי בהיעדר רגולציה מובהקת, ההסכם החוזי הופך לכלי המרכזי לקביעת זכויות וחובות. הסכם מפורט, הכולל מנגנוני יציאה ברורים, קובע בפועל את גבולות הבעלות והשליטה.
המסקנה המרכזית מן המקרה: חוזים אינם עניין פורמלי בלבד. הם קריטיים בנכסים דיגיטליים, הרבה יותר מאשר בנכסים מסורתיים.
בין הסעיפים שחייבים להופיע בהסכם מסוג זה:
הגדרת זהות הבעלים האמיתיים של הנכס.
קביעת מנגנוני עריכה ותוכן (מי קובע את הקו המערכתי?).
חלוקת הזכויות להכנסות עתידיות מפרסום ושיתופי פעולה.
מנגנון היפרדות ברור (כמו BAMBI או אחר).
בהיעדר סעיפים כאלה, הסיכון להתדרדרות לסכסוך משפטי – כמו זה שהתרחש סביב “פוש” – כמעט ודאי.
העולם המשפטי מתחיל להבין: נכסים דיגיטליים אינם גחמה חולפת. עמודים ברשתות החברתיות, ערוצי יוטיוב, דפי טיקטוק או אפילו שרתי דיסקורד – כולם מהווים נכסים כלכליים של ממש.
הבעיה היא שהם מאופיינים בחוסר ודאות ובתלות חיצונית. שווי של מיליוני שקלים עלול להתאדות בן לילה בעקבות שינוי באלגוריתם או סגירת חשבון. לכן, דווקא כאן, החשיבות של הגנות משפטיות חוזיות היא קריטית פי כמה.
הסכסוך סביב עמוד האינסטגרם “פוש” אמנם הסתיים בפשרה עסקית, אך הוא מהווה מקרה בוחן חשוב לעולם כולו: נכסים דיגיטליים הם חלק בלתי נפרד מהנוף הכלכלי, והמשפט חייב להדביק את הקצב.
בין אם מדובר בחברה גדולה הרוכשת עמוד פופולרי או ביוצר תוכן עצמאי שמבקש להגן על פרי עמלו, המסר ברור: אין נכס דיגיטלי ללא הסכם משפטי מוצק. החוזה הוא שמגדיר את הגבולות, מונע סכסוכים ומעניק ודאות בעולם שבו ודאות היא מצרך נדיר.
כדי להבין את המשמעויות העמוקות של ההחלטה, שוחחנו עם עורכת הדין ענבר לב, מומחית לדיני משפחה, שמבהירה מדוע מדובר בציון דרך חשוב – וגם מה עליו ללמד זוגות מתגרשים אחרים.
עו”ד לב פותחת בהבהרה: “עצם החלוקה השוויונית של רכוש בין בני זוג אינה חדשה. העיקרון הזה מעוגן בחוק ובפסיקה שנים רבות. הייחוד כאן נעוץ בהיקף הרכוש ובנכונות בית המשפט ‘להרים את מסך ההתאגדות’ – כלומר להתעלם מהחברות והנאמנויות ששימשו כחומות מגן ולהביט אל הבעלות האמיתית.”
בפועל, קבע בית המשפט כי אין לאפשר לבעל להסתתר מאחורי מבנים משפטיים מורכבים כדי לחמוק מחלוקה הוגנת. בכך שלח מסר ברור: דיני המשפחה גוברים על טריקים משפטיים מתוחכמים.
אחד הנושאים המרתקים בפרשה זו הוא איתור הנכסים. לב מדגישה: “בישראל, איתור נכסים הוא תהליך יחסית ישיר: באמצעות צווים ניתן לפנות לרשם החברות, למנהל מקרקעי ישראל, לבנקים ולחברות הביטוח. אבל כשמדובר בנכסים בחו”ל, המלאכה הופכת יקרה ומורכבת בהרבה.”
לדבריה, קיימות שתי דרכי פעולה: האחת, חקירה כלכלית פרטית, הדורשת משאבים כספיים משמעותיים; השנייה, פנייה לבית משפט ישראלי לקבלת צווים שיועברו למדינות אחרות – תהליך ארוך שתלוי בשיתוף פעולה בינלאומי. “במקרה הזה, היה צורך בעבודה משפטית מאומצת במיוחד, כמעט בלשית, כדי להרכיב את הפאזל הכלכלי המלא.”
סוגיה נוספת היא מצב שבו נכסים נחשפים רק לאחר החתימה על הסכם גירושין. לב מסבירה: “כאשר צד מסתיר מידע מהותי, מדובר בהטעיה הפוגעת בהסכם עצמו. בתי המשפט מאפשרים לפתוח את ההליך מחדש, לבטל את ההסכם ולהחיל מחדש את מנגנון איזון המשאבים.”
כך למשל, אם מתברר כי אחד הצדדים הסתיר מניות בחברת הייטק ששווין זינק לאחר הגירושין – ניתן יהיה לתבוע חלוקה מחודשת. “המסר הוא חד: אי־גילוי מלא אינו משתלם.”
לדברי לב, אחד הלקחים המרכזיים מהתיק הוא הצורך בעבודה מדויקת מול צדדים שלישיים. “אסור להסתפק בהצהרות של בן הזוג, גם אם הן ניתנות תחת שבועה. הדרך הבטוחה היא לדרוש צווים ישירים לבנקים, לרשויות המס ולגופים פיננסיים אחרים. רק כך מתקבלת תמונה אמינה באמת.”
גישה זו, לדבריה, מגבירה את האמון הציבורי במערכת המשפט ומונעת מצבים בהם צד מתוחכם מצליח להסתיר נכסים בהיקפים עצומים.
הפסיקה בתיק זה אינה נוגעת רק לבני הזוג המעורבים. היא מהווה מסר חד לכלל הציבור: מערכת המשפט ערוכה להתמודד גם עם ניסיונות הסתרה מתוחכמים ומבנים משפטיים בינלאומיים.
עו”ד לב מסכמת: “בישראל יש מגמה ברורה של חיזוק ההגנה על בן הזוג החלש יותר כלכלית. בתי המשפט משדרים שאין מקום להנדסה משפטית שמטרתה להונות את בן הזוג או לפגוע בשוויון. זהו איתות ברור גם לעורכי הדין: לא די להכיר את דיני המשפחה – צריך שליטה גם בדיני חברות, מיסוי ובמשפט בינלאומי.”
מעבר להיבט המשפטי, התיק משקף שבר באמון הזוגי. נאמנויות וחברות, שנועדו לכאורה לשמש כלי כלכלי יעיל, הפכו לכלי להסתרה ולהסוואה. מבחינה ערכית, יש בכך המחשה עגומה של האופן שבו מוסדות משפטיים נרתמים לעיתים לצרכים צרים של יחידים.
לב מדגישה כי מדובר בתופעה רחבה: “לא אחת אני נתקלת בזוגות בהם צד אחד מבקש לנצל ידע עסקי כדי לייצר יתרון לא הוגן. בית המשפט, בפסק הדין הזה, אומר בצורה ברורה – לא בבית ספרנו.”
פסק הדין בתל אביב, שדן בחלוקת רכוש בהיקף של 100 מיליון דולר, מסמן שלב נוסף בהתפתחות דיני המשפחה בישראל. הוא מדגיש את מחויבותה של מערכת המשפט לחשוף נכסים נסתרים, גם במחיר של פריצה אל תוך מבנים משפטיים בינלאומיים, ולשים את ערך השוויון בראש סדר העדיפויות.
עבור זוגות מתגרשים, המסר חד: כל ניסיון להסתיר רכוש, בין אם באמצעות נאמנויות מתוחכמות או חברות זרות, עלול להסתיים לא רק בכישלון אלא גם בנזק משפטי ותדמיתי. ועבור עורכי הדין, מדובר בתזכורת לכך שעבודתם דורשת לא רק ידע משפטי צר, אלא גם יצירתיות, התמדה ויכולת לחצות גבולות – תרתי משמע.
על רקע מציאות כלכלית מאתגרת, המאופיינת בסגירתם של כ-75,000 עסקים מאז תחילת המלחמה ונתוני שיא שליליים בפתיחת עסקים חדשים, עולה השאלה המהותית: מה מניע יזמים לפתוח עסק דווקא בתקופה זו, ומהם הכלים הנדרשים להישרדות ולצמיחה? נתנאל, מנטור עסקי מוכר, מציג ניתוח מעמיק של הסוגיה, תוך שהוא משרטט את קווי המתאר להצלחה בעולם העסקי העכשווי.
לטענתו של נתנאל, ההחלטה להקים עסק אינה נובעת מהתעלמות מהסיכון, אלא מהבנה עמוקה כי נטילת האחריות על הגורל הכלכלי האישי היא הכרח. בעוד שעבודה כשכיר נתפסת כבטוחה, היא למעשה העברת הסיכון למעסיק. היזם, לעומת זאת, בוחר להתמודד עם הסיכון באופן ישיר, מתוך הבנה שהתשואה הפוטנציאלית – חופש כלכלי ויכולת להשפיע על יוקר המחיה האישי – מצדיקה את האתגר. בעידן שבו יוקר המחיה ומחירי הדיור נמצאים במגמת עלייה מתמדת, היזמות מציעה נתיב אקטיבי לשינוי המצב, בניגוד להישארות במקום והבעת תלונות.
מניסיונו בליווי עסקים רבים, נתנאל מזהה שלושה גורמים מרכזיים המובילים לכישלון:
אחד החסמים הפסיכולוגיים הנפוצים ביותר בקרב יזמים הוא הרתיעה מתהליכי מכירה. מקורה של רתיעה זו, על פי נתנאל, הוא הפחד מדחייה. פחד זה, המשותף לתחומים רבים בחיים, גורם לאנשים להימנע מראש מניסיון, מתוך חשש לקבל אישור חיצוני לתחושת הכישלון הפנימית.
הוא מסביר כי תהליך המכירה מתחיל בראש ובראשונה בשיח הפנימי. האדם הממוצע מנהל דיאלוג פנימי שלילי ברובו, ובכך “מוכר” לעצמו תפיסות מגבילות לגבי יכולותיו וערכו. על כן, היכולת למכור לאחרים תלויה באופן ישיר ביכולת לשנות את הנרטיב הפנימי. הבנת המכירה כתהליך בסיסי של שכנוע, החל מהשכנוע העצמי, היא יסוד הכרחי לכל הצלחה עסקית.
כטיפ מרכזי למי שמבקש להקים עסק, ממליץ נתנאל להתמקד בזיהוי ופתרון של בעיה מהותית, קונקרטית ונפוצה. הצלחה ארוכת טווח טמונה ביצירת עסק המספק שירות או מוצר שהכרחי למספר רב של אנשים. עסקים הפונים לנישה מצומצמת מדי או מציעים פתרון שאינו חיוני, מגבילים את פוטנציאל הצמיחה שלהם. חוק המספרים הגדולים משחק תפקיד מכריע בעולם העסקים, והיכולת לפנות לקהל רחב היא מפתח להצלחה בת קיימא.