מה עומד מאחורי תביעת ניצולי הנובה נגד המדינה?

בוודאי שמעתם על המאבק המשפטי חסר התקדים שמנהלים ניצולי הטבח במסיבת הנובה, אך חשוב שתבינו את עומק הטענות העומדות בבסיסו. מדובר בתביעת רשלנות חמורה שהוגשה נגד מדינת ישראל, ובפרט נגד צה"ל, משטרת ישראל ושירות הביטחון הכללי. התביעה מבקשת להוכיח כי הגופים האמונים על ביטחונכם כשלו באופן קולוסאלי באישור קיום האירוע ובניהול הסיכונים בזמן אמת. לאחרונה, חלה התפתחות משמעותית כאשר כבוד השופטת שלומית יעקובוביץ' דחתה את דרישת הפרקליטות למחוק את התביעה על הסף. בכך, קבע בית המשפט כי עליכם ועל הניצולים לקבל במה לבירור האמת, תוך הכרה בכך שהאכסניה המשפטית היא המקום הראוי לדון באחריות המדינה למחדל.

מדוע אישור המסיבה נחשב למחדל של כוחות הביטחון?

כאשר אתם צוללים לפרטי האירועים שקדמו לאותו בוקר נורא, מתגלה תמונה מטלטלת של קבלת החלטות המעלה תהיות קשות בנוגע לשיקול הדעת המקצועי של הדרגים הביטחוניים. עליכם להבין כי במוקד הדיון עומדת העובדה שהאישור הסופי לקיום המסיבה ניתן רק ב-5 באוקטובר, יום אחד בלבד לפני תחילת האירוע. מדובר בהחלטה שהתקבלה בלוח זמנים דחוק, במיקום שאינו משתמע לשני פנים באשר למסוכנותו – סמוך מאוד לגבול רצועת עזה.

הנתונים המוצגים במסגרת ההליך המשפטי חושפים כי אוגדת עזה, הגורם המבצעי המכיר את האיום מקרוב יותר מכל גורם אחר, התנגדה נחרצות למתן האישור. למרות זאת, הדרגים הגבוהים יותר במשטרה ובצבא בחרו להתעלם מהתרעות אלו ולאפשר ל-3,500 אזרחים להתכנס בשטח חשוף ומסוכן. אתם בוודאי שואלים את עצמכם כיצד ייתכן שגורמי הרישוי והביטחון לא ראו את הכתובת על הקיר, כאשר הימצאות קהל כה רב בנקודה כה רגישה מהווה יעד אסטרטגי ברור לארגוני הטרור.

האם ניתן היה למנוע את האסון בשיחת טלפון אחת?

אחד ההיבטים המקוממים ביותר העולים מתוך תביעת ניצולי הנובה נוגע לפרק הזמן הקריטי שבין חצות הלילה לבין תחילת הטבח בשעה 6 בבוקר. על פי המידע המצטבר, כבר בשעות הלילה המוקדמות התקבלו אינדיקציות ברורות וחד-משמעיות על פעילות חריגה בצד העזתי של הגבול. המידע הזה זרם בתוך מערכות המודיעין והפיקוד, אך הוא לא תורגם לפעולה מצילת חיים בסיסית ביותר.

עליכם לדמיין את הסיטואציה שבה שיחת טלפון אחת פשוטה למפיקי האירוע הייתה עשויה לשנות את פני ההיסטוריה. בפרקליטות וביחידות הביטחון ידעו שישנו אירוע חריג, אך איש לא הרים את הטלפון כדי להורות על פיזור המסיבה. פעולה זו, שאינה דורשת משאבים כלכליים או מבצעיים מורכבים, הייתה יכולה למנוע את הטרגדיה הקולוסאלית, את מעשי הטבח, האונס והחטיפות. העובדה שצה"ל והמשטרה לא השכילו להשתמש בכלי הפשוט הזה של עדכון מפיקים ופיזור המון, היא הלב הפועם של טענת הרשלנות החמורה.

מה טוענת הפרקליטות ואיך מתמודדים עם זה בבית המשפט?

כאשר אתם עוקבים אחר ההתנהלות המשפטית בתיק זה, עליכם להכיר את קו ההגנה שבו בחרה פרקליטות המדינה. הטענה המרכזית שהוצגה בפני בית המשפט היא כי "זהו אינו הזמן המתאים" לניהול הליך משפטי כה מורכב. לשיטת המדינה, עליכם ועל הניצולים להמתין לסיום התחקירים המבצעיים ולפעולתן של ועדות הבדיקה, שכן הצבא עדיין מצוי בעיצומה של לחימה ואין ביכולתו להקצות את המשאבים והזמן הנדרשים לביצוע תחקיר מעמיק לצורכי התביעה האזרחית. הפרקליטות ביקשה למעשה למחוק את התביעה או לכל הפחות לעכב אותה לתקופה בלתי ידועה, בטיעון שבית המשפט אינו האכסניה המתאימה לדון בשאלת האחריות המדינתית בעת הזו.

עם זאת, עליכם לשים לב להתפתחויות הדיוניות המעוררות תהיות בנוגע להתנהלות המדינה. במהלך הדיונים התברר כי הפרקליטות צירפה לבקשותיה תצהירים של קצין משטרה וקצין צבא, אך אלו "נעלמו" מהתיק כאשר הגיע שלב ההוכחות. עורכי הדין של הניצולים חשפו דפוס פעולה שבו עדים פוטנציאליים לא התייצבו להעיד, וכי בכל יום שקדם לדיון התקבלו הודעות על שינויים בגרסאות או על "אילוצים" המונעים מהעדים להגיע. אתם בוודאי מבינים כי התנהלות זו, הכוללת ניסיונות חוזרים לדחיית דיונים ולסגירת דלתיים, מתפרשת על ידי התובעים כניסיון להתחמק ממתן תשובות ישירות על המחדלים שהוצגו.

מדוע הגיע קצין בכיר לדיון אם התחקיר טרם הסתיים?

נקודה מעוררת מחלוקת שעלתה בין כותלי בית המשפט נוגעת לנוכחותו של תת-אלוף עידו מזרחי בדיון. עליכם להבין את ההקשר: הרמטכ"ל מינה את מזרחי כבר בחודש מאי לערוך את התחקיר הצה"לי המקיף על אירועי הנובה. למרות זאת, המדינה טוענת מזה חודשים כי התחקיר עדיין לא הושלם וכי אין ביכולתה לספק נתונים סופיים. אתם ודאי תתמהו, כפי שתהו המייצגים בדיון, כיצד מוצא קצין כה בכיר את הזמן להתייצב בבית המשפט בעוד שהדו"ח המכריע שהוא אמון עליו טרם ראה אור.

עובדה זו עומדת בסתירה מוחלטת לטענת המדינה לפיה "אין זמן לבצע תחקירים". נוכחותו של מזרחי בדיון, בעוד שמשרד מבקר המדינה מתלונן על חוסר שיתוף פעולה מצד צה"ל בתחקור אותם אירועים בדיוק, מעלה שאלות קשות על סדרי העדיפויות של המערכת. עליכם לשאול האם המדינה משקיעה את המשאבים הנדרשים כדי להבין את המחדלים ולמנוע הישנותם בעתיד.

שאלות ותשובות נפוצות